pic_19.jpg

הנחיות לשמירת השיניים

להלן מספר הנחיות חשובות לשמירת השיניים / מאת ד"ר מלכה אשכנזי וד"ר מאיה גוטלר

מניעה בגיל צעיר


הרגלי הגיינה אורלית והרגלי אכילה ושתייה נכונים הם הרגלים נרכשים ועלינו לעזור לילדינו להתרגל אליהם כבר מגיל מאוד צעיר. לכן, טיפול מניעתי מתחיל כבר מבקיעת השן הראשונה וכדאי להגיע למרפאת השיניים כבר בשנה הראשונה לחיים ( לפי האיגוד האמריקאי לרפואת שיניים לילדים ) ולא יאוחר מהשנה השנייה.

כך תשמרו על שיני ילדכם:
- צחצוח שיניים פעמיים ביום ושימוש בחוט דנטלי - שימוש נכון בפלואורידים - הרגלי אכילה ושתייה נכונים - אטימות חריצים - ביקורות תקופתיות במרפאת השיניים




צחצוח שיניים


צחצוח שיניים חשוב הן למניעת דלקת חניכיים והן למניעת עששת השיניים (עששת היא תהליך המתפתח בפה ומוביל ל"חורים"). יש לצחצח שיניים מיד עם בקיעת השן הראשונה (כפי שעושים מקלחת לתינוק כבר ביומו הראשון). לתינוקות ניתן לנקות את השיניים עם גזה נקייה ולחה.

יש לצחצח את השיניים פעמיים ביום: בבוקר (רצוי לאחר ארוחת הבוקר) ובערב אחרי הארוחה האחרונה.

כאשר אוכלים ממתקים או כל אוכל אחר שנדבק לשיניים (כגון קורנפלקס), יש לצחצח מיד לאחריו את השיניים, על מנת לסלק שאריות מזון מהשיניים ובכך למנוע פעילות מתמשכת של החיידקים בפה.
עד גיל 7-8 מומלץ שההורים יצחצחו לילד את השיניים (כל עוד הוא אינו מסוגל להגיע לצחצוח יעיל בשל חוסר קואורדינציה שבין העין והיד). על מנת לחנך את הילד לשמור על שיניו, ניתן לתת לו לצחצח תחילה, ולאחר מכן "לסיים" את הצחצוח ע"י ההורים. יש להעביר לילד את אחריות הצחצוח רק כאשר בטוחים שהוא מצליח לצחצח היטב לבדו. דרך טובה לעודד את הילד לצחצוח הינה חיקוי. אם הילדים רואים את הוריהם מצחצחים שיניים, הדבר יכול לעורר מוטיבציה גדולה לנושא.




צורת הצחצוח


את הצחצוח יש לבצע בצורה סיסטמטית על מנת לא לפספס אף אזור. היינו להתחיל את הצחצוח בצד ימני עליון ולצחצח את החלק החיצוני של הלסת העליונה. לאחר מכן לצחצח את החלק הפנימי של הלסת העליונה, ואח"כ את החלק הלעיסי של הלסת העליונה. את אותו התהליך יש לבצע בצחצוח השיניים בלסת התחתונה.
יש לחלק את הצחצוח לתחנות: בחלק החיצוני: אחורה, בין אחורה לקדימה, קדימה, בין אחורה לקדימה ואחורה. בחלק הפנימי: אחורה, קדימה ואחורה.
יש להניח את המברשת חצי על החניכים וחצי על השן (הואיל ורובד החיידקים מתרכז בעיקר במעבר שבין החניכיים לשן) ולשפשף במאוזן את השיניים. יש לספור עד עשר בכל תחנה כיוון שהרובד הינו דביק וניקויו לוקח זמן.
כאשר מצחצחים לילד שיניים יש לזכור מספר כללים:

א. אם נמצאים מול הילד לצחצח כאשר גובה העיניים של הילד וההורה שווה. דרכים נוספות לצחצוח הן כאשר הילד שוכב במיטה או כאשר הילד נשען על ההורה המצחצח.

ב. לצחצח חלש מאוד, שכן ההורה אינו מרגיש את עוצמת הכאב מהצחצוח.
ג. תמיד לתמוך בעורפו של הילד ובלסת התחתונה בזמן צחצוח.




מברשת השיניים


כיום קיימות צורות שונות של מברשות שיניים, כאשר לכל אחת מהן מטרה שונה. תאור מברשות השיניים המתאימות לכל גיל או מטרה יינתן במרפאה. יש להחליף מברשת שיניים כל 3-6 חודשים הן משום שאיכות הסיבים נפגמת עם הזמן והן משום שעל סיבי המברשת מצטברים חיידקים.

יש לשטוף את המברשת תחת ברז המים טוב לאחר צחצוח כיוון שהיא מלאה בשאריות אוכל וחיידקים.

אם הילד חולה בדלקת גרון, רצוי לחטא את המברשת בלילה כיוון שהחיידקים שורדים הרבה זמן על המברשת ועלולים לגרום להדבקה חוזרת. את החיטוי יש לעשות באמצעות השרייה בכוס עם מים רותחים או באמצעות תמיסות עם כלורהקסידין (תרודנט או קורסודיל).




שימוש נכון בפלואורידים


משחת שיניים:
הפלואוריד הינו האמצעי היעיל ביותר למניעת עששת השיניים. פלואוריד הוא יסוד טבעי המצוי בקרקע ובמים ובכל מקום. חשוב מאוד לצחצח שיניים עם משחת שיניים המכילה פלואוריד. משחות השיניים מתחלקות לשלוש קבוצות עיקריות בהתאם לריכוז הפלואוריד שבהם. ריכוז הפלואוריד המומלץ במשחה תלוי בגיל הילד וברמת הנטייה של הילד לפתח חורים בשיניים. סוג משחת השיניים המומלצת בכל גיל ומותאמת לילד יינתן במרפאה.

מומלץ להשתמש בכמות מזערית של משחת שיניים:
עד גיל שנתיים – מריחה קלה של שמחה על המברשת ובין 2-5 – גודל אפונה. לאחר הצחצוח יש לירוק את שארית המשחה, אולם עדיף לא לשטוף את הפה. כך אנו מגדילים את השפעת הפלואוריד במשחה ומזרזים את תיקון החורים בשיניים.

שטיפות פה / משחה עם ריכוז פלואוריד גבוה:
במקרים בהם הילד מפתח חורים חדשים מידי תקופה, יש להגדיל את אמצעי המניעה לעששת, ע"י ביצוע שטיפות יומיות המכילות פלואוריד, ו/ או לצחצח שיניים עם משחת שיניים המכילה ריכוז גבוה במיוחד של פלואוריד, הניתנת להשגה רק ע"י מרשם רופא. מידת הצורך בשימוש בדרכים הללו למניעת עששת תקבע במרפאה לאחר בדיקת הילד.

שתיית מים מופלרים:
אחת הדרכים היעלות ביותר למנוע חורים בשיניים הינה הפלרת המים. במשך 50 שנה הוכח שהפלרת מים היא בטוחה מבחינה בריאותית. ההפלרה גורמת להפחתה של כ-50% בעששת במשנן הנשיר והקבוע. במים מינרלים כמות הפלואוריד מזערית ואינה מספקת.
ישנם מסנני מים שלא מסננים את הפלואוריד כגון מסנן פחם או מסנן אור UV. מסנן על בסיס אוסמוזה הפוכה מסנן ומסלק לחלוטין את הפלואוריד הנמצא במי השתייה.




הרגלי אכילה ושתייה נכונים


ישנם כ-60-70 זני חיידקים החיים על פני השן וניזונים מהפחמימות שאנו אוכלים ומפרישים חומצה כפסולת. חומצה זאת ממיסה את השן, ומאפשרת לתהליך של התפתחות עששת (חורים) להתפתח. לכן, כל אוכל המכיל פחמימות מזיק לשיניים ועלול לגרום להתפתחות עששת. לצערנו, אין כמעט אוכל שלא מכיל פחמימות, ולכן אנו מתייחסים לכל אוכל כבעל יכולת לגרום לעששת. על מנת למנוע עששת יש לאכול פחות פעמים ביוםהיינו מקסימום חמש עד שש ארוחות מסודרות: בוקר, עשר, צהרים, ארבע, ערב וארוחת לילה לילדים שהולכים לישון מאוד מאוחר. יש לעשות הפסקה של לפחות שעתיים בין ארוחה לארוחה ובכך לאפשר לרוק לתקן את הנזק שנגרם לשיניים מהחומצה שהופרשה בזמן הארוחה. בין הארוחות יש לשתות רק מים.

אין חשיבות להגביל את כמות הפחמימות בארוחה, ולכן לאלו שאוהבים לשתות שתייה ממותקת, ניתן לשתות זאת במשך הארוחה. עדיף גם לאכול ממתק כקינוח מייד בסיום הארוחה ולא חצי שעה או שעה לאחר הארוחה. שתייה מוגזת דיאטטית כגון ספרייט או דיאט קולה מזיקה אף היא לשיניים. אומנם אינה גורמת לעששת, אך היא יכולה להחמיר את חומרת המחלה ו/או לגרום לארוזיה (המסה של רקמת השן) . זאת בשל העובדה שכל שתייה מוגזת מכילה חומצה ולכן יש לצרוך גם אותה רק בזמן הארוחות.

כאשר אוכלים אוכל שנדבק לשיניים כמו ממתקים, יש לצחצח שיניים מיד עם סיום האכילה, על מנת למנוע מהחיידקים להמשיך את פעולת ניצול הפחמימות ויצור החומצה. בתינוקות ובכלל- לא מומלץ לשתות שתייה מתוקה בלילה (כל שתייה שהיא לא מים). חשוב לזכור כי בלילה הגוף נח ומאט את הקצב הן של פעילות שרירי הפה והלחיים לסילוק המזון והן את קצב הפרשת הרוק האחראי לשמירת השיניים. הרוק המופרש בלילה מופרש בכמות קטנה ואינו שוטף את הפה מהנוזל הממותק או מהחיידקים והחומצה שהם מייצרים. אם ניתן להימנע מאכילה/שתייה במשך הלילה הרי שהמצב אידיאלי. אם בכל זאת מתקיימות "ארוחות לילה" כדאי לנקות את הפה משאריות הנוזל ע"י מברשת או גאזה רטובה (אפילו אחרי הנקה!), או לפחות לתת לתינוק לשתות מים לאחר החלב, בתקווה שהמים ישטפו את שאריות החלב שנותר בחלל הפה.
לעיסת מסטיק בסיום הארוחה (לילדים שאינם בולעים את המסטיק) בריאה לשיניים, שכן היא מגבירה את הפרשת הרוק ומביאה לתיקון מהיר יותר של הנזק שנגרם בזמן הארוחה. אולם אין ללעוס יותר משלוש שעות ביום, על מנת למנוע נזק למפרק הלסת התחתונה ושחיקת שיניים מוגברת.




שימוש בחוט דנטלי


רצוי לנקות את השיניים בחוט ברגע שמתחילים להיות מגעים בין השיניים. על ההורה לעזור לילד בניקוי עם חוט עד אשר יוכל ללמוד לעשות זאת בעצמו (סביבות גיל 11). רצוי להשתמש בחוט דנטלי עבה הספוג בשעווה (פחות פוצע את החניכיים) והמכיל פלואוריד (עוזר גם במניעת דלקת חניכיים וגם במניעת עששת). על מנת להקל על ניקוי השיניים בחוט ניתן להעזר גם במחזיק חוט . מכל מקום, הוראות מפורטות לניקוי בחוט כולל תרגול יינתנו במרפאה.




חבלות בשיניים


השיניים הנמצאות בקדמת הפנים חשופות לכל מיני חבלות ובהן: סדקים, שברים (קטנים וגדולים), תזוזות ואף אובדן השן. הטיפול לאחר חבלה עלול להיות מסובך ויקר – ולעתים קשה להחזיר לשן את התפקוד והמראה הקודם שלה.

הסיבות העיקריות לחבלות הן: פעילות ספורט, נפילות, אלימות ותאונות רכיבה על אופניים או החלקה על גלגיליות. ישנו גם קשר בין בליטה מוגזמת של השיניים הקדמיות העליונות לבין חבלות.
חבלות בשיניים נשירות (שיני חלב):
ילדים נוטים לחבלות בעיקר בגילאי 18-30 חודש, בעיקר בשל יכולות מוטוריות נמוכות וחוסר היכולת לצפות סיכון פוטנציאלי. שליש מהילדים חווים חבלה דנטאלית עד גיל 5.
השיניים הקדמיות והעליונות הן אלו שנפגעות בעיקר. רוב הפגיעות הן קלות וההורים אינם יודעים כלל שהילד קיבל מכה בשיניים. לעיתים קרובות, שינוי הצבע של הכותרת לאפור/חום הוא הסימן היחיד לפגיעה בשיניים. ברוב הפעמים אין צורך בטיפול כלל אלא במעקב בלבד. אולם, פגיעות שגורמות לשיניים להישבר או לזוז ממקומן, עלולות לגרום נזק חמור לשיניים הקבועות. טיפול מוקדם יכול להפחית את הנזק. לכן במקרה של מכה לשיניים חשוב שרופא שיניים יבדוק בהקדם את הילד, כדי לקבוע אם נדרש טיפול דחוף או שאפשר להסתפק במעקב בלבד.

חבלות בשיניים קבועות:
במידה והשן הקבועה יצאה ממקומה בעקבות חבלה: חשוב למצוא אותה, להחזיקה באזור הכותרת בלבד (להימנע ממגע עם השורש), אפשר לשטוף בעדינות מתחת לברז עם מסננת ולנסות להחזירה למקומה.במידה ולא ניתן לעשות זאת, שמרו את השן בכוס חלב והגיעו מידית לרופא השיניים הקרוב ביותר. במידה ויש דימום, ניתן להפסיקו ע"י גאזה בין השיניים העליונות והתחתונות.

אם השן זזה ממקומה או נשברה (אך נשארת בלסת): להפנות את הילד מיד לרופא השיניים המטפל או רופא השיניים הקרוב ביותר ולהביא, אם אפשר, את החתיכה השבורה. במקרה של חבלה יש לזכור כי זמן התגובה והטיפול הוא קריטי להצלחת הטיפול והגעה מהירה לטיפול רפואי מתאים מאפשרת צמצום הנזקים העתידיים.





pic_4.png