pic_23.jpg

הנחיות לאחר חבלה

רקע
רוב החבלות במשנן הנשיר מתרחשים בגיל 2-3 שנים, כאשר הילד מתחיל ללכת אך עדיין אין לו יכולת קואורדינציה מלאה. לעומת זאת הסיבות השכיחות לחבלה במשנן הקבוע הן נפילות, תאונות דרכים, אלימות וספורט. יש להמליץ על מגן שיניים בפעילויות ספורט עם מגע פיזי בין השחקנים.
ניתן לשפר מאוד את תוצאות החבלה ע"י מתן עזרה ראשונה נאותה ע"י הציבור, ו/או הפנייה מיידית למוקד עזרה ראשונה.



התוויות למניעת חבלות הקשורות לפעילות ספורטיבית (AAPD)
רופא השיניים צריך להיות פעיל בחינוך הציבור לשימוש באמצעי הגנה מפני חבלות ובמניעתן
המניעה צריכה להתחיל כבר בגיל בית הספר היסודי, תיכון ובקבוצות ספורט של מבוגרים שבהם יש קרב מגע. יש לחייב שימוש של מגן פה המותאם אישית לכל ילד. רופא השיניים צריך להיות אחראי לספק לילד את מגן הפה.



בדיקה ואבחנה לאחר חבלה
חשוב לבדוק כל ילד מיד לאחר החבלה בשיניו. יעילות הטיפול בחבלה קשורה עם אבחנה נכונה של היקף החבלה, אבחנה נכונה של סוג החבלה בשיניים, ברקמות התומכות ובאיברים נוספים. לכן הבדיקה תכלול את המשתנים שלהלן:

א. ההיסטוריה של החבלה, נסיבותיה, צורת החבלה והתנהגות הילד ו/או ההורה חשובים באבחנה שבין ילד נחבל לילד מוכה.

ב. בדיקה סיסטמתית לכל ילד נחבל. הבדיקה לאחר חבלה כוללת:

אנמנזה רפואית ודנטלית, בדיקה קלינית ורנטגנית. מספר הצילומים לפי חומרת החבלה ולפי הממצאים בצילום הראשון, בדיקות נוספות כגון מגע, ניקש, בדיקות חיות וניידות. צילומי רנטגן אינטרא-אורלים יעילים על מנת להעריך את החבלה הדנטלית. במקרה שיש חשש לחבלה גם לאיברים נוספים חוץ מהשיניים , יש להפנות לחדר מיון.



טיפול
תוכנית טיפול צריכה לקחת בחשבון את הבריאות הסיסטמית של הילד, שלב ההתפתחות של השיניים, והיקף החבלה. יש לתעד את כל המידע לגבי אבחנה, טיפול והמלצות למעקב בתיק המטופל. 


לאחר חבלה במשנן הנשיר
מטרת הטיפול היא להבטיח את התפתחות המשנן הקבוע. לכן, במקרה שבו שורש השן הנשירה זז לכוון נבט השן הקבועה, יש להוציא את השן הנשירה. הסיכון לאיבוד מקום לאחר איבוד מוקדם של חותכת נשירה קדמית קטן, אלא אם איבוד השן התרחש לפני בקיעת הניב הנשיר, או במקרה שבו יש צפיפות במשנן. למרות זאת, ניתן לבנות מכשיר נשלף או קבוע לרצות את רצון ההורים מבחינה אסתטית או לשם טיפול בהפרעה בהגיית אותיות.

לאחר חבלה במשנן הנשיר, יש להסביר להורים את האפשרות של התפתחות זיהום במוך השן שנחבלה שעלול לפגוע בנבט השן הקבועה המתפתחת. אי לכך עליהם לעקוב אחרי התפתחות של sinus tract , שינויים בצבע כותרת השן, או רגישות למגע הגורמת לילד להימנע מלנגוס על השיניים הקדמיות. במקרים אלו יש להגיע לרופא השיניים לטיפול. גישה זאת תורמת להקטנה של הסיבוכים כתוצאה מהפרעה התפתחותית לנבט השן הקבועה. בנוסף, יש ליידע את ההורים ששן נשירה שזזה ממקומה בשל חבלה עלולה לגרום להפרעות התפתחותיות בנבט השן הקבועה כגון: היפופלזיה, היפוקלסיפיקציה, דילצרציה של כותרת/שורש, או הפרעה בבקיעה (מקום או עיתוי). הסיכון לפגיעה בנבט השן הקבועה גדול יותר בילד שהשן הקבועה עדיין לא סיימה את הסתיידותה.



לאחר חבלה במשנן הקבוע
יש לעקוב אחרי חיות המוך ובריאות העצם האלבאולרית. לאחר טיפול מיידי בשן שנחבלה, יש להמשיך לעקוב אחר השן שנחבלה הן מבחינה קלינית והן מבחינה רנטגנית להבטיח את בריאות השן ( שן אסיפטומתית, רגישות תקינה לשינויי טמפרטורה ולזרם חשמלי, המשך התפתחות השורש של שן צעירה, ללא תהליכים פרי אפיקלים). יש לבצע טיפול שורש בשן שנחבלה במקרים בהם מתפתח כאב ספונטני בשן, תובה לא תקינה לקור או לזרם חשמלי, הפסקה בהתפתחות השורש או בסגירת חוד השורש, או דלקת בעצם האלבאולרית.


לאחר שבר בכותרת השן
יש לשחזר את השן מבחינה אסטטית ולאפשר תפקוד רגיל של השן. יש תמיד לשקול הדבקה של שבר הכותרת לשן. על מנת לייצב שן לאחר לוקסציה, יש לשקול לבנות סד. סד גמיש עשוי לעזור בריפוי.

אפיוני הסד:
א. ניתן לבנות אותו בקלות ללא טראומה נוספת לשן
ב. הסד לא מפעיל כוחות על השן (פסיבי), אלא אם יש צורך בהפעלת כוחות אורתודנטיים.
ג. מאפשר תנועה פיזיולוגית
ד. לא מגרה את רקמת החניכיים
ה. לא מפריע לסגר
ו. מאפשר בדיקות חיות וגישה לביצוע טיפול שורש
ז. ניתן לנקות אותו בקלות
ח. ניתן להסירו בקלות

למטופל עם סד יש לתת את ההוראות הבאות:
א. יש לצרוך דיאטה רכה
ב. להימנע מלנשוך על השיניים הקשורות
ג. לשמור על היגיינה נאותה
ד. לבצע שטיפות פה עם כלורהקסידין
ה. להתקשר במקרה שהסד השתחרר או נפל. 


 

- המלצות לטיפול מיידי בחבלות השונות - 

סדקים


הגדרה: שבר אמייל לא מושלם ללא איבוד חומר שן

אבחנה: בדיקה קלינית ורנטגנית תקינים. קווי סדק באמייל, במיוחד לאחר הארת השן באור.

מטרת הטיפול: לשמור על שלמות השן ועל חיות המוך, ולמנוע שקיעה של פיגמנטציה כהה בקווי הסדק.

פרוגנוזה: אין בד"כ סיבוכים.




שבר כותרת ללא חשיפת מוך (לא מסובך)


הגדרה: שבר של האמייל או האמייל והדנטין שלא גרם לחשיפת מוך.

אבחנה: בדיקה קלינית ורנטגנית מראה איבוד חומר שן המוגבל לאמייל או לאמייל ולדנטין.

מטרות הטיפול: לשמר את חיות המוך, ולשחזר אסתטיקה ותפקוד. יש לבדוק את השפה, לשון והחניכיים להמצאות חלקי שברים שלא נמצאו. במקרים שיש חשד להמצאות חלקי השבר החסרים בתוך השפה (שני חתכים בשפה) יש לבצע צילומי רנטגן לשפה. במקרה של שבר קטן מאוד, ניתן להחליק את השוליים. בשבר גדול יש לשחזר.

פרוגנוזה: הפרוגנוזה תלויה בעיקר בהמצאות חבלה נוספת לרקמות התומכות בשן (פריודונטיום), ובאופן משני בהיקף החשיפה של הדנטין. טיפול נאות כולל מעקב תקופתי.




שבר כותרת עם חשיפת מוך


הגדרה: שבר של האמייל והדנטין עם חשיפת מוך

אבחנה: בדיקות קליניות ורנטגניות מצביעות על איבוד חומר שן עם חשיפת מוך

מטרות הטיפול: לשמר את חיות המוך ולשחזר אסטטיקה ותפקוד. יש לוודא שאין שאריות של חומר שן בשפה, לשון או חניכיים. במקרה של חשד, יש לבצע צילום רנטגן.

משנן נשיר: סוג הטיפול מבוסס על משך הזמן שנותר לשן עד לנשירה ועל חיות המוך. אופציות הטיפוליות כוללות קיטוע מוך, טיפול שורש או עקירה.

משנן קבוע: האופציות הטיפוליות כוללות כיפוי מוך ישיר, קיטוע מוך חלקי, קיטוע מוך, וטיפול שורש. יש כיום הוכחות מדעיות שטיפול משמר במוך שן קבועה עם שורש שסיים התפתחותו או בשן צעירה שלא סיימה את התפתחותה הוא טיפול נכון לאחר שבר כותרת מסובך.

פרוגנוזה: הפרוגנוזה תלויה בראש וראשונה באם הייתה חבלה נוספת לרקמות התומכות בשן. ובאופן משני גם בעיתוי שבו חלה חשיפת המוך ביחס לזמן הטיפול, כמות הדנטים שנחשף, שלב התפתחות השורש. טיפול נאות כולל מעקב תקופתי.




שבר כותרת / שורש


הגדרה: שבר הכולל אמייל, דנטין וצמנטום עם או בלי חשיפת מוך.

אבחנה: בדיקות קליניות ורנטגניות מצביעות על ניידות של החלק הכותרתי הקשור לרקמת החניכיים עם או בלי חשיפת מוך. ממצאים רנטגניים עלולים להצביע על קו רדיולוצנטי העובר בכותרת ובשורש. האבחנה הרנטגנית קשה בדר"כ. בניגוד לכך שבר בשורש ניתן לאבחן רק ע"י צילום רנטגן.

מטרות הטיפול: לשמר את חיות המוך ולשחזר אסתטיקה ותפקוד.

משנן נשיר: כאשר לא ניתן או אין צורך לשחזר את השן, יש לעקור את השן , אלא עם העקירה של השורש שנותר עלולה לפגוע בנבט השן הקבועה מתחתיה.

משנן קבוע: מטרת הטיפול הראשוני לייצב את החלק הכותרתי של השן. הטיפול הסופי הוא להסיר את החלק הכותרתי שנשבר ולשחזר את הכותרת מעל גובה החניכיים או לחילופין לבצע גינגיבקטומי; אוסטאוטומי; הוצאה כירורגית או אורתודונטית של החלק שנותר על מנת לאפשר שחזור הכותרת. אם יש חשיפת מוך, אופציות הטיפול הן: כיפוי מוך, פולפוטומי וטיפול שורש.

פרוגנוזה: למרות שהטיפול עלול להיות מורכב, ניתן לשמור את רוב השיניים שעברו שבר כותרת/שורש. במקרה שקו השבר מגיע עמוק בתוך השורש, לעתים לא ניתן לשחזר את השן.




זעזוע (concussion)


הגדרה: פגיעה ברקמות התומכות של השן ללא ניידות או שינוי במקום השן על פני הקשת.

אבחנה: בבדיקה קלינית נמצא שהשן שנחבלה רגישה לניקוש וללחץ, אך לא ניידת, ללא שינוי במקום וללא דימום מהחריץ הגינגיבלי. בצילום רנטגן לא ניתן לראות ממצאים פתולוגים.

מטרות הטיפול: לאפשר את הריפוי ברקמה הפריודונטלית ולשמר את חיות המוך.

פרוגנוזה: בשיניים נשירות, אם אין זיהום , אין צורך בביצוע טיפול מוך. במשנן הקבוע, בשיניים עם שורש שסיים את התפתחותו יש סיכון קטן להתפתחות נמק במוך השן עם הזמן בשל פגיעה באספקת הדם לשורש. אי לכך, יש להמשיך ולעקוב אחרי שיניים אלו.




ניידות (subluxation)


הגדרה: חבלה ברקמות התומכות בשן עם ניידות לא תקינה של השן אולם ללא שינוי במקום השן.
אבחנה: בבדיקה קלינית השן ניידת ללא שינוי במקומה על פני הקשת. לעיתים ניתן לראות דימום מהחניכיים. בצילום רנטגן לא ניתן לראות שינויים פתולוגים.

מטרות הטיפול: לאפשר את הריפוי ברקמה הפריודונטלית , לשמר את חיות המוך ואת העצבוב במוך.

משנן נשיר: יש לעקוב אחר השן לשם אבחנה מוקדמת של התפתחות סיבוכים כתוצאה מהתפתחות של זיהום במוך השן וברקמות הפריודונטליות.

משנן קבוע: יש לייצב את השן בעזרת סד ולסלק הפרעות בסגר. לשם נוחות , ניתן לבנות סד גמיש, ללא יותר משבועיים ימים.

פרוגנוזה: הפרוגנוזה בדר"כ טובה. השיניים נשירות חוזרות לתפקוד מלא בדר"כ תוך שבועיים. שיניים קבועות שסיימו את התפתחות השורש עלולות לפתח נמק במוך השן בשל פגיעה באספקת הדם לשורש בזמן החבלה. אי לכך, יש להמשיך ולעקוב אחרי שיניים אלו.




שבר שורש


הגדרה: שבר הכולל אמייל, דנטין, צמנטום ומוך.

אבחנה: בדיקות קליניות ורנטגניות מצביעות על ניידות של החלק הכותרתי הקשור לרקמת החניכיים לעתים עם שינוי במקום הכותרת. בצילום רנטגן ניתן לראות קו רדיולוצנטי אופקי אחד או יותר המפרידים בין חלקי השורש. לעיתים יש לבצע מספר צילומי רנטגן בזויות קרינה שונות על מנת לבצע אבחנה מדויקת של היקף החבלה. לעתים שבר שורש בשן נשירה בשל החפיפה עם נבט השן הקבועה.

משנן נשיר: עקירת החלק הכותרתי. אין צורך להתעקש ולעקור את החלק האפיקלי של השורש. לא מומלץ להחזיר למקום ולייצב את החלק הכותרתי.

משנן קבוע: החזרה של החלק הכתרתי למקומו המקורי מהר ככל האפשר וייצובו ע"י בניית סד. זאת על מנת לשפר את הריפוי של הליגמנט הפריודונטלי ואתת אספקת הדם והעצבוב בד בבד עם שימור האסתטיקה והתפקוד.

פרוגנוזה: נמק במוך השן בשן עם שבר שורש מתפתח בשכיחות גבוהה יותר כאשר יש שינוי במקום של החלק הכותרתי וכאשר השן סיימה את התפתחות השורש. בשיניים קבועות, אין הוכחה לכך שמקום החלק השבור על פני השורש השפיע על התאוששות המוך לאחר החבלה. אי לכך, יש לנסות ולשמר את החלק הכותרתי גם כאשר קו השבר עובר בשליש הכותרתי של השורש. גורמים המשפרים את הפרוגנוזה של השן שנחבלה (מוך ורקמה קשה) כוללים: גיל צעיר, אי סיום התפתחות השורש, בדיקות חיות תקינות ביום החבלה, החזרת חלקי השן למקומם עד לכדי מרחק של כ-1 מ"מ.




נקיעה פנימה (intrusion)


הגדרה: שינוי מקום השן לכוון אפיקלי, לתוך העצם האלבאולרית. השן נמצאת בתוך העצם האלבאולרית תוך כדי מעיכה של הליגמנט הפריודונטלי וגורמת למעיכה של העצם האלבאולרית.

אבחנה: בבדיקה קלינית נמצא שכותרת השן קצרה יותר או במקרים חמורים חסרה. האפקס של השן הנשירה זז בד"כ לכוון לביאלי, ושל השן הקבועה אפיקלית. השן אינה ניידת, אינה רגישה למגע או לניקוש. בצילום רנטגן ניתן לראות שהשן זזה לכוון אפיקלי והרווח של הליגמנט הפריודונטלי לא קיים או לא המשכי. . במקרים הללו, חובה לברר מה מיקום השן שנחבלה ביחס לנבט השן הקבועה. אם השורש זז לכוון לביאלי , בצילום פריאפיקלי השן שנחבלה נראית קצרה יותר בהשוואה לשן המקבילה לה. לעומת זאת אם האפקס של השן הנשירה שנחבלה זז לכוון נבט השן הקבועה, השן הנשירה נראית בצילום פריאפיקלי ארוכה יותר מהשן המקבילה לה בצד הנגדי. אם האבחנה אינה ברורה, ניתן לבצע צילום לטרלי על מנת לוודא לאיזה כוון זז השורש של השן הנשירה. שן קבועה צעירה שעברה אינטרוזיה עלולה להיראות כמו שן בבקיעה.

משנן נשיר: לאפשר בקיעה ספונטנית של השן למקומה בקשת. אולם אם השן זזה לכוון נבט השן הקבועה, יש לעקור אותה בהקדם האפשרי.

משנן קבוע: לאפשר בקיעה פסיבית (בקיעה של השן עצמה למקומה המקורי), בקיעה אקטיבית (ע"י החזרת השן למקומה באמצעים כירורגים או אורתודונטים, ואח"כ לייצב את השן במקומה ע"י סד למשך 4 שבועות על מנת לאפשר ריפוי הרקמה הפריודונטלית, הליגמנט הפריודונטלי, אספקת הדם והעצבוב למוך השן. בנוסף מטרות הטיפול הן לשמור על המראה האסתטי ועל תפקוד השן שנחבלה. בשיניים צעירות עם פוטנציאל בקיעה (אורך השורש 1/2 עד 2/3) מטרת הטיפול לאפשר בקיעה ספונטנית. בשיניים בוגרות, מטרת הטיפול להחזיר את השן ע"י טיפול אורתודונטי או שילוב של טיפול כירורגי ואורתודונטי. השילוב מתבצע כך שע"י צבת מוציאים חלקית את כותרת השן, ואז משלימים את הוצאת השן ע"י טיפול אורתודונטי תוך 3 שבועות מהחבלה.

פרוגנוזה: בשיניים נשירות 90% מהשיניים שעברו נקיעה פנימה בוקעות באופן ספונטני לחלל הפה (חלקית או באופן מלא) תוך 2-6 חודשים. במקרים בהם היה נזק חמור לליגמנט הפריודונטלי, עלולה להתפתח אנקלוזיס בשן הנשירה שנחבלה. שן זאת עלולה מאוחר יותר להפריע לבקיעת השן הקבועה המקבילה. בשיניים קבועות בוגרות עם חוד שורש שסיים את התפתחותו, יש סבירות גבוהה להתפתחות נמק במוך השן , אובליטרציה וספיגת שורש פרוגרסיבית. שיניים קבועות צעירות הבוקעות באופן ספונטני לחלל הפה, הן בסיכון נמוך יותר להתפתחות של סיבוכים. אינטרוזיה של 7 מ"מ או יותר או אינטרוזיה של מס שיניים סמוכות מעלים את הסיכוי להתפתחות סיבוכים בעתיד.




נקיעה צידית (lateral luxation)


הגדרה: שינוי במקום השן לכוון צדדי אך לא לתוך העצם האלבאולרית. הליגמנט הפריודונטלי קרוע, מעוך והעצם האלבאולרית עברה מעיכה או נשברה.

אבחנה: בבדיקה קלינית ניתן לראות שהשן זזה לכוון לטרלי בדר"כ לכוון פלטינלי או לינגואלי. כאשר יש שבר בעצם האלבאולרית, השן עלולה להיות נעולה בתוך העצם האלבאולרית במקומה החדש . בדר"כ השן לא ניידת ולא רגישה למגע או לניקוש. בצילומי רנטגן ניתן לראות שהרווח של הליגמנט הפריודונטלי גדול יותר, והשורש של השן זז לכוון העצם הלביאלית.

משנן נשיר: לאפשר חזרה ספונטנית של השן למקומה בקשת, אם אין הפרעה סיגרית. כאשר יש הפרעה סיגרית, ניתן להחזיר את השן בעדינות למקומה. אם ההפרעה קטנה ניתן להשחיז מעט את השן הנגדית. כאשר החבלה רצינית והשן לפני נשירה , הטיפול המומלץ הוא עקירה.

משנן קבוע: להחזיר את השן למקומה המקורי בקשת מוקדם ככל האפשר, ולייצב את השן ע"י סד גמיש, למשך שבועיים ימים. זאת על מנת לאפשר ריפוי של הרקמה הפריודונטלית, רקמת המוך (כלי דם ועצבוב). בנוסף יש לדאוג לשחזור האסתטיקה והתפקוד של השן. יש לבצע את החזרת השן למקומה בעדינות עם הפעלת כוח קלה. אם השן נעולה בעצם האלבאולרית, יש להוציאה מעט החוצה ורק אח"כ להחזירה למקומה המקורי. כאשר יש ספיגה של העצם המרגינלית, יש לשקול להמשיך ולא להסיר את הסד למשל 2-4 שבועות נוספים.

פרוגנוזה: שיניים נשירות שהוחזרו למקומם בלסת ע"י הרופא פיתחו בשכיחות גבוהה יותר נמק במוך השן בהשוואה לשיניים שחזרו למקומם באופן טבעי. שיניים קבועות שסיימו את התפתחות השורש עלולות לפתח בשכיחות גבוה יחסית נמק במוך השן או אובליטרציה אולם ספיגת שורש פתולוגית, נדירה יותר.




שירוש (avulsion)


הגדרה: יציאה של השן בשלמותה מהמכתשית. הליגמנט הפריודונטלי נקרע ונפגע באופן חמור. ייתכן שבר של העצם האלבאולרית.

אבחנה: בבדיקה קלינית ורנטגנית נמצא שהשן אינה נמצאת בתוך המכתשית, או שהשן הושתלה למקומה. צילום רנטגן במקרה זה מאשר שהשן החסרה לא עברה אינטרוזיה מלאה.

משנן נשיר: למנוע פגיעה נוספת לנבט השן הקבועה המקבילה. אין להשתיל שן נשירה שעברה שירוש בשל החשש לפגיעה בנבט השן הקבועה המקבילה.

משנן קבוע: להשתיל את השן למקומה בלסת מוקדם ככל האפשר, ולאחר מכן לייצבה במקומה המקורי ע"י בניית סד גמיש למשך שבועיים. זאת על מנת להבטיח ריפוי מיטבי של הליגמנט הפריודונטלי, של העצבוב והמערכת הווסקולרית של המוך. בנוסף, יש לשמר מראה אסתטי ותפקוד של השן שנחבלה.
בכל המקרים הללו יש לשקול מתן חיסון לטטנוס ו/או אנטיביוטיקה. מטרת הטיפול למנוע דלקת כתוצאה מזיהום ברקמה הפריודונטלית או במוך.

פרוגנוזה: הפרוגנוזה במשנן הקבוע תלוי בראש ובראשונה בשלב התפתחות השורש ובמשך הזמן שבו שהתה מחוץ לפה ביובש. הפרוגנוזה הטובה ביותר מתקבלת כאשר השן מושתלת באופן מיידי. אם לא ניתן להשתיל את השן תוך 5 דקות מהחבלה, יש לשמור את השן בנוזל שיעזור לשמור על חיות התאים של הליגמנט הפריודונטלי. הנוזלים הטובים ביותר לשימור השן כוללים (לפי סדר העדיפות): Hank`s balanced salt solution, חלב קר, סליין או מים. למרות שלמים יש השפעה שלילית על חיות התאים, עדיין עדיף מים על יובש. שמירת השן במדיום אופטימאלי מניב תוצאות דומות להשתלה מיידית. מעבר ל 20 דקות הסיכוי להתפתחות אנקלוזיס גדל באופן משמעותי. מעבר ל60 דקות ביובש, ניתן להניח שהתאים לא יישארו חיים ולכן הסיכוי להתפתחות אנקלוזיס, נמק מוך וספיגת שורש גבוה.

במקרה בהם הוחלט על יתרון למטופל בהשתלת שן גם לאחר שהיה של 60 דקות ביובש, עיש לצמצם למינימום את הגירוי להתפתחות דלקת (ע"י ניקוי וסילוק רקמת הליגמנט הפריודונטלי (סקלין עדין אן ניקוי עם מברשת פרופילקסיס רכה, טבילה של השן בחומצה ציטרית למשך 3 דקות. לאחר מכן ניתן להגדיל את עמידות השורש לספיגה (אולם לא ניתן למנוע התפתחות של אנקלוזיס) ע"י טבילה בגיל פלואוריד. חשוב לציין שלמרות הטיפולים שהוזכרו לעיל, לשן ששהתה ביובש מעל 60 דקות, יש פרוגנוזה גרועה.

מצבים שבהם יש לשקול לא להשתיל את השן כוללים: - מחלה סיסטמית
- מחלת לב מולדת
- אפילפסיה לא מאוזנת
- פיגור שכלי
- סוכרת קשה ולא מאוזנת
- פגיעה בעצם האלבאולרית.

לאחר שמתפתח אנקלוזיס בשן, הטיפול המועדף הוא לבצע decoronation על מנת למנוע שבירה של קיר העצם האלבאולרית בזמן העקירה. בנוסף, יש לשקול השתלת מלתעה באזור השן שעברה שירוש.




נקיעה החוצה (partial avulsion, extrusion|)


הגדרה: יציאה חלקית של השן (לכיוון חלל הפה) בכיוון ציר האורך של השן. הליגמנט הפריודונטלי נקרע בד"כ.

אבחנה: בבדיקה קלינית השן נראית ארוכה וניידת. בצילום רנטגן הרווח של הליגמנט הפריודונטלי גדול יותר מהנורמה באזור האפיקלי.

משנן נשיר: באקסטרוזיה קלה יחסית, עד 3 מ"מ, ניתן לאפשר לשן לחזור למקומה המקורי באופן ספונטני או להחזיר אותה בעדינות למקומה, על מנת לאפשר ריפוי. באקסטרוזיה חמורה או ניידות חמורה, אם השן לפני נשירה, הילד לא משתף פעולה לקבלת טיפול שיניים ראשוני, ניתן לעקור את השן.

משנן קבוע: להחזיר את השן למקומה המקורי מוקדם ככל האפשר, ולאחר מכן לייצב אותה ע"י סד. זאת על מנת לאפשר ריפוי מיטבי לליגמנט הפריודונטלי למערכת העצבוב. בד בבד יש לשמר את המראה האסתטי של השן ואת תפקוד השן בקשת השיניים. פעולת ההחזרה של השן למקומה בקשת נעשית ע"י הפעלת לחץ קבוע מתמשך על מנת לאפשר לקריש הדם שנוצר באזור האפקס של השן לצאת החוצה מהמכתשית. יש להסיר את הסד לאחר שבועיים.
פרוגנוזה: אין מספיק עבודות שחקרו את הפרוגנוזה של שן נשירה שעברה אקסטרוזיה. בשן קבועה שסיימה את התפתחות השורש, יש סיכון גבוה יחסית להתפתחות של נמק מוך או אובליטרציה של המוך. אי לכך יש לעקוב אחר השיניים הללו.




טיפול אורתודנטי לשן שעברה חבלה


לפני שמתחילים או ממשיכים טיפול אורתודונטי בשן לאחר חבלה, יש לבדוק היטב את השן. גם בחבלות קלות כגון: שבר כותרת/שורש ללא חשיפת מוך יש להמתין כ-3 חודשים לפני התחלת/המשך הטיפול האורתודונטי. בדומה לכך, לאחר חבלות קלות לפריודוניטיום (כגון זעזוע, ניידות ואקסטרוזיה ) יש להמתין 3 חודשים.

בחבלות בהם יש נזק בינוני עד קשה לרקמת הפריודוניטיום יש להמתין 6 חודשים עד לתחילת הטיפול האורתודונטי. בשיניים עם שבר שורש, יש להמתין לפחות שנה עד להתחלת הטיפול האורתודונטי. כאשר יש עדות רנטגנית לריפוי, ניתן להזיז את השיניים הללו בעזרת אורתודונטיה בהצלחה.

בשיניים הזקוקות לטיפול שורש, יש להתחיל בטיפול רק לאחר קבלת ריפוי מלא. בשל העובדה שיניים שעברו חבלה בפריודונטיום עלולים לפתח נמק מוך כאשר מפעילים עליהם כוחות אורתודונטים, יש להפעיל עליהם כוחות חלשים יחסית ולהימנע ככל האפשר מביצוע תנועות של tipping או הזזה לכוון הפלטה הקורטיקלית הבוקלית או הלינגואלית.
מומלץ להשתמש במגן פה במשך הטיפול האורתודונטי. ממחקרים עולה שמגיני הפה הטובים ביותר הם אלו המותאמים אישית למטופל.





pic_4.png